#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"1. אימתי פאה פטור מן המעשה?<br>2. אימתי הפקר פטור מן המעשה? כאיזה מ""ד קטע זה במשנה?<br>3. המאכיל בהמה, האם צריך להפריש מעשר?<br>4. הזורע, האם צריך להפריש מהזרעים מעשר? מי נהג כלימוד זה, ומה קרה להם?"	"1. רק עם שימרח. אבל חיוב פאה יש בין קודם שמירח בין לאחר שמירח, רק אחר שמירח יפריש מעשרות ואח""כ יפריש פאה, אבל קודם מירוח פטור לגמרי מן המעשה. <br>2. רק עד שימרח. ואם לא הפריש הזוכר צריך להפריש מעשות. וזה כב""ש שהפרק לעניים הוי הפקר. <br>3. עד שימרח מותר להאכיל לבהמה ללא שיפריש מעשר, שאכילת בהמה תמיד דינה כארעי, וארעי מותר גם לאדם לאכול לפני מירוח. אחר שמירח - חייב להפריש ממה שמאכיל לבהמה. <br>4. מדאורייתא פטור, שכתוב ""עשר תעשר, ואכלת"", ואין כאן ""ואכלת"". מדרבנן - אסור לזרוע טבל אפילו קודם מירוח עד שיפריש, לר""ע [במשנה] - קודם מירוח מותר אפילו מדרבנן. <br>חניות דבני חנון נהגו למכור ללא שהפירשו מעשר, והקונים ג""כ לא היו מפרישים, שסברו ""ואכלת"" שכתוב במעשה למעט מוכר, וכן למעט לוקח שלא זרע. ולכן חרבה חניות שלהם ג' שנים קודם חורבן בית המקדש. <br>ולא שר""ע סובר כן, אלא דרשו אותו דרשה שדרש ר""ע, אבל לר""ע רק קודם מירוח יש היתר לזריעה ולא לדברים אחרים עכ""פ מדרבנן."	תלמוד ירושלמי/זרעים/פאה/אלו דברים/דף יד		
